תאונת עבודה

תאונת עבודה הינה כל פגיעה שנגרמה לשכיר/עצמאי תוך כדי ועקב עבודתו. התאונה יכולה להיות בעלת רכיב פתאומי (פועל בניין שנפל מפיגום; נגר שנחתך ממסור; נהג מונית שנפגע בתאונת דרכים; עובדת שסובלת מפגיעה נפשית כתוצאה מאירוע של הטרדה מינית במהלך עבודתה) או בעלת רכיב מתמשך (חשיפה לחומרים רדיואקטיביים שגורמת למחלות קרינה, לרבות סרטן לסוגיו השונים; חשיפה לרעש שגורמת לירידה בשמיעה ו/או טנטון). בנוסף, פסיקת בתי הדין לעבודה הרחיבה את הגדרת "תאונת עבודה" והיא כוללת כיום גם מיקרוטראומה – נזק קטן, לאורך תקופה ארוכה, שהגוף אינו מספיק לתקנו והוא מצטבר לנזק גדול, כדוגמת טיפות מים המטפטפות על סלע, כאשר כל טיפה אינה גורמת לנזק הנראה לעין, אך הצטברותן לאורך שנים גורמת לשקערורית על הסלע.
דוגמה קלאסית הינה נהגים מקצועיים (נהגי אוטובוסים, מוניות, משאית, רכב כבד וצמ"ה) הנפגעים בגבם. בית הדין הארצי הכיר בפגיעה בעמוד השדרה של נהג אוטובוס כפגיעה בעבודה, משום שהוכח שהוא נסע בכבישים משובשים משך שנים רבות.

גם תאונה בדרך אל העבודה או מהעבודה יכולה להיחשב, בתנאים מסויימים, כתאונת עבודה, וכך גם תאונה בפעילות המוגדרת פעילות נלווית לעבודה (פציעה במסגרת הליגה למקומות עבודה תוכר כמעט תמיד כתאונת עבודה; פגיעה במסגרת טיול, השתלמות או יום כיף של העבודה יכולה להיות מוכרת, בתנאים מסויימים, כתאונת עבודה).

לא תמיד מתגלות כל הפגיעות מייד לאחר התאונה. ישנם מקרים רבים בהם מתלונן המבוטח על פגיעה באיבר מסויים, ורק כעבור זמן מתגלה כי הוא נפגע גם באיבר אחר. מטבע הדברים, ההכרה בפגיעה "החדשה" תהיה מורכבת יותר (בד"כ בוועדה הרפואית), אך היא הכרחית על מנת לקבל את מלוא הזכויות מהביטוח הלאומי.

ומה לגבי מחלות ופגיעות אחרות? התקף לב ואירוע מוחי מוכרים, כבר שנים רבות, כאירועים שיכולים להיות מוכרים כתאונת עבודה. עם זאת, ההכרה בהתקף לב כתאונת עבודה הינה קשה, וההכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה הינה קשה אף יותר. ההכרה באירועים אלו דורשת, לרוב, גם הצגת חוות דעת רפואית מטעם מומחה, היכול לבסס באופן מדעי את הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע לפגיעה.

התפתחות הרפואה הביאה לכך שגם מחלות אחרות, שעד לפני מספר שנים לא נראה היה שיש קשר בינן ובין העבודה, מוכרות כתאונות עבודה. כך למשל מתרבים המקרים בהם מוכרת מחלת הסכרת כתאונת עבודה (הן סכרת סוג 1 והן סכרת סוג 2). לרוב, ההכרה תהיה רק לאחר הגשת תביעה לבית הדין לעבודה, אך היו גם מקרים בהם ההכרה היתה "חלקה", בעיקר כאשר העובדות היו חד משמעיות. לאחרונה קיבלנו גם הכרה בחולה במחלת הפיברומיאלגיה כתאונת עבודה, וזאת לאחר שנים בהן הביטוח הלאומי טען בתוקף כי אין, ולא יכול להיות קשר בין מחלה זו לעבודה. גם כאן נדרשת חוות דעת רפואית מצד מומחה, רצוי מהמובילים בתחומו.

ומה קורה לאחר שפגיעה הוכרה כתאונת עבודה (בין אם ע"י המוסד, ובין אם ע"י בית הדין לעבודה)? האם בכך סיים המבוטח את ענייניו מול הביטוח הלאומי?
התשובה, למרבה הצער, הינה שהוא רק התחיל. כעת עליו להתמודד עם משוכה גבוהה יותר, בדמותן של הוועדות הרפואיות. על הרכב הוועדה הרפואית, אופי עבודתה של הוועדה ומונחים נפוצים המשמשים את הוועדות -  נעמוד בנפרד. 

חזרה לדף הבית

 - האמור באתר זה אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי אישי, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.